החלטה בתיק ב"ש 092692/05

            בפני בקשה לעיכוב ביצוע של עונש מאסר בפועל בן 24 חודשים, שהושת על המבקש על-ידי בית-משפט קמא (כב' השופטת ק' רג'יניאנו מבית-משפט השלום בכפר-סבא), ביום 28/7/2005.

            המדובר בהרשעה על-פי הודאת המבקש, בכתב-האישום המתוקן, בעבירות של החזקת נשק שלא כדין ושיבוש מהלכי משפט. מתברר כי ביום 27/3/2003 נגנב אקדח מביתו של אזרח, ובאותו אקדח החזיק המבקש, ביום 23/12/2003 בביתו בטייבה, כשהוא טעון במחסנית המכילה כדורים וברשותו תחמושת נוספת. כאשר הבחין המבקש בשוטרים בקירבת ביתו, השליך הוא או מי מטעמו, שקית ובה הנשק, שהיה טעון, וכן התחמושת. על-בסיס עובדות אלה הורשע, כפי שהורשע, על-פי הודייתו.

            בית-משפט קמא היה ער לטענות השונות אודות סכסוך אלים בין משפחת המבקש לבין משפחה אחרת, עוד משנת 1993, וכי הסכסוך הזה גבה קורבנות אחדים, האחרון שבהם היה אחיו המנוח, שנרצח חודשים אחדים לפני מועד הדיון בבית-משפט קמא. עוד הזכיר בית-משפט קמא את זאת, כי המבקש חש מאויים במקום מגוריו וכדי להגן על בני משפחתו החזיק בנשק האמור. עוד צויין בגזר-הדין כי המדובר באדם המתפרנס בכבוד, התומך במשפחת אחיו הנכה וכי האנשים רוחשים לו כבוד בטייבה.

            עוד צריך להזכיר, כי אין זו הרשעתו הראשונה של המבקש בפלילים. ב-5/12/1996 נגזר דינו בבית-משפט זה למאסר לנשיאה בפועל של 5 שנים, וכן מאסר מותנה, לאחר שהורשע, בהסדר-טיעון, בעבירות של החזקת נשק שלא כדין (שלוש במספר) ובעבירה של סיוע לרצח, אחרי שכתב-האישום המקורי הומר בעבירות אלה. עונשו של המבקש הופחת, במידה קטנה, באמצע שנת 98'.

            בית-משפט קמא היה ער גם לעדויות אופי טובות אודות המבקש.

            ואף-על-פי-כן, לא שוכנע בית-משפט קמא כי הנשק הוחזק, כטענת המבקש, לצורכי הגנה עצמית, והוסיף כי אפילו כך אין להצדיק מעשים כאלה ולא ניתן להתייחס בסלחנות למעשה מעין זה.

            בסיכומם של דברים, לאחר שבית-משפט קמא נתן דעתו לכל השיקולים והטענות, ואף עיין בפסיקה בהקשר זה ובמגמה העולה ממנה, לצורך להעדיף את האינטרס הציבורי על הנסיבות האישיות, גזר עליו את העונש, כפי שגזר. לבקשת המבקש נדחתה תחילת ביצוע עונש המאסר לנשיאה בפועל, עד מחר - 8/8/2005.

            בא-כוחו הנכבד של המבקש הגיש ערעור על גזר-דינו של בית-משפט קמא, ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע (שתוקנה בשלב מאוחר יותר). בבקשה זו, כמו גם בערעור, טוען בא-כוח המבקש כי לא היה מקום לגזור עונש מעין זה על המבקש, בנסיבות עניין זה, אשר הוברר, לדעתו, כי הנשק, אכן, הוחזק לצורכי הגנה עצמית וכי המדובר בעונש החורג באופן משמעותי מרמת הענישה המקובלת, כולל ברמת הענישה שהציגה התביעה עצמה, במהלך טיעוניה בפני בית-משפט קמא. לדעתו, לא איזן בית-משפט קמא בין הנסיבות, שכן אין המדובר באדם שצפוי ממנו סיכון לציבור, מחד-גיסא, ומאידך-גיסא, על-בסיס מה שנאמר על-ידי בית-משפט קמא ונגזר על המבקש, קיים סיכוי בידיו להקל באופן משמעותי בעונש, ועד כדי העמדתו על עונש מאסר שיאפשר נשיאתו בעבודות-שירות.

הסניגור טרח והמציא סדרה של פסקי-דין, המשקפים גישה מקלה, יחסית, של מאסר מתון לנשיאה בפועל, כולל גם הטלת מאסר לנשיאה בעבודות-שירות, במקרים המתאימים.

שני עניינים מקובלים אצלנו לשקול במצב כזה של בקשה לעיכוב ביצוע, לאחר שהכלל הוא כי עונש מאסר יינשא על-ידי נאשם בלא ליתן לו ארכה או עיכוב, שכן האינטרס הציבורי דורש נשיאה בדרך כזו של עונש מאסר. רק במקרים מיוחדים, כך על-פי הפסיקה המנחה, אפשר ליתן עיכוב ביצוע, ובמיוחד כך, כאשר עונשי המאסר המוטלים הם קצרים, וקיים חשש כי אלה ירוצו, בטרם יינתן לנאשם יומו בבית-משפט של ערעור, כדי להשמיע את דבריו שם, להסרת רוע הגזירה שהוטלה עליו בבית-משפט קמא.

כך גם בעת שקיים סיכוי טוב בידי נאשם לבוא ולהראות כי בפני בית-משפט של ערעור קיים סיכוי להראות, מצידו, כי יש מקום להתערב בהרשעת הנאשם (מה שאיננו רלוונטי לענייננו), או גם להתערב באופן משמעותי בענישה, ועד כדי הבאת העניין בגדר של אפשרות כי נאשם ירצה עונש שלא יהא עליו, בעתיד, לשאת בו כלל, או רק במיעוטו הקטן.

עניין אחר הראוי שקילה, במצב שכזה, הוא הסיכונים הצפויים מאת נאשם כזה, לאחר שהורשע בדינו ועל רקע העבירה בה הורשע.

אומר מיד, כי אלמלא אותה הרשעה בעבירות רציניות וחמורות, יחסית, משנת 1996, ניתן היה לבחון אחרת את עניינו של המבקש, ואפשר גם כי דינו לא היה נגזר כך, לחומרא, על-ידי בית-משפט קמא. את נופך החומרה הממשית לגזירת הדין הזו, בפועל, נותנת אותה הרשעה בעבירות של סיוע ברצח ובשלוש עבירות של החזקת נשק שלא כדין, לא היה די, כך צריך להניח, למבקש, באותה הרשעה, והוא גם לא למד את לקחו הראוי מאותו עניין, עד כי שב והחזיק בנשק שלא כדין, שנים לא-רבות לאחר מכן, ואף עשה פעולות להסתרתו כאשר חשש כי מעשיו עומדים להתגלות.

אם אי-אפשר להסיק על סיכון הצפוי מאת אדם, בנסיבות שכאלה, כאשר הוא שב ומבצע עבירת בסיס של החזקת נשק, שוב, לאחר שכבר הוענש בחומרה משמעותית, קשה לי לחשוב על אפשרות נוספת המבוססת על מעשים קודמים של אותו אדם.

אי-אפשר לדחות את מה שכתב בית-משפט קמא אודות האינטרס הציבורי המצדיק החמרה בעניין שכזה. נאמר בפסיקה, כי הכלל הוא שבעבירות כאלה, יש לגזור עונש של מאסר בפועל, אלא בנסיבות מיוחדות. אורכו של מאסר שכזה, ייגזר מנסיבותיו של הנאשם המעורב, ובהן עברו ושיקולים ענייניים אחרים.

בית-משפט קמא גזר, אמנם, עונש מחמיר, אך אינני סבור כי המדובר בעונש מופרז בחומרתו, ובודאי לא באופן העשוי להיות מוקל על-ידי בית-משפט של ערעור, באופן ממשי, לא כל שכן באופן שיעמיד את אורכו על מקצת ממנו.

צריך להוסיף, כי בית-משפט קמא לא דחה כליל את טענת המבקש בכל הנוגע לסיבת החזקת הנשק בידו, אך הוסיף כי לא השתכנע כי כך הוא הדבר, והוסיף ואמר, כי גם אם כך הדבר, עדיין אין המדובר בנסיבות המצדיקות להעדיף את נסיבותיו האישיות על-פני האינטרס הציבורי.

סיכומו של דבר הוא, שלא מצאתי מקום לקבל את הבקשה ואני דוחה אותה.

לאחר ששמעתי בקשה למתן ארכה נוספת לתחילת הביצוע, אני קובע כי על המבקש להתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 25/8/2005, לא יאוחר מן השעה 11:00, במזכירות בית-משפט קמא.